גלאוקומה בעברית – ברקית.
פגיעה בעצב הראייה הקשורים במקרים רבים עם לחץ מוגדל בעין. בד"כ אנשים מעל גיל 40, מי שבני משפחתם לקו או לוקים במחלה, אפריקנים, חולי סכרת, משתמשים בתרופות סטרואידיות לאורך זמן, כל אלו עשויים לחלות בברקית.
ברקית נוצרת כאשר אין איזון בין הייצור לניקוז של הנוזל בעין (הנוזל המימי) מגדיל את הלחץ בעין לרמות גבוהות. המערכת הזו פועלת כמו ברז וכיור. בין ברז פתוח לכיור מנוקז – השומר על זרימה חופשית של הנוזל ומונע הצטברות של לחץ בעין.
בגלאוקומה הצינורות שהנוזל זורם דרכם נעשים פקוקים, חסומים או מכוסים ולכן הנוזל אינו מתנקז, אולם נוזל חדש ממשיך להיווצר והלחץ בתוך העין עולה.
יש 2 קטגוריות לגלאוקומה: פתוחת זוית או סגורת זווית.
הפתוחת זוית היא השכיחה כי צינורות הניקוז נפקקים בהדרגה, הלחץ בעין עולה מאחר שהנוזל וצר בקצב תקין, אך מתנקז לאט.
גלאוגקומה סגורת זוית שכיחה פחות. כאן צינורות הניקוז בעיניים נחסמים או מתכסים לפתע והלחץ בעין עולה במהירות.
הסיבה הבסיסית להיווצרות ברקית אינה ידועה.
ברקית פתוחת זווית הוא התפתחות של כתמים עיוורים, או כתמים של אובדן ראייה לאורך חודשים או שנים, שהולכים וגדלים לאט ומתמזגים זה בזה. הראייה ההיקפית אובדת, רוב הלוקים בסוג זה של ברקית מפתחים ראיית מנהרה.
ברקית סגורת זווית, לחץ העין עולה במהירות, התפרצות כאב חמור בעין וכאב ראש, אודם, ראייה מטושטשת, הילות מסביב לאורות ובאובדן פתאומי של ראייה. סוג זה של גלאוקומה נחשבת למצב חירום רפואי, אדם יכול לאבד את הראייה תוך 2-3 שעות לאחר הופעת התסמינים.
מחלת הגלאוקומה פוגעת, כאמור, בעצב הראיה. זוהי פגיעה איטית ומתמשכת המובילה, בהמשך, לפגיעה בשדה הראיה. הפגיעה בשדה הראיה מתחילה בהיקף השדה ולכן לא מרגישים בפגיעה בחיי היום-יום. באם המחלה לא מטופלת, יש סכנה להידרדרות בנזק שבשדה הראיה עד כדי אובדן מרבית השדה והחולה רואה כמו דרך צינור (ראייה טובולרית) ועד כדי פגיעה במרכז הראייה ועיוורון.
הטיפול בגלאוקומה כולל מתן תרופות ולעיתים טיפול בלייזר ועד ניתוח.
ההמלצות לגלאוקומה הן:
קנביס רפואי (מריחואנה), שמן המפ במריחה מסביב לעין.
נפיחות היא נוכחות כמות גדולה של גזים בדרכי העיכול. עודפי הגזים נפלטים דרך הפה (גיהוקים) או דרך פי הטבעת (נפיחה), או נספגים בדם דרך הדפנות של דרכי העיכול ונפלטים אחר-כך מהריאות.
אוויר הוא גז ויכול להיבלע בעת האכילה. בליעת כמויות קטנות היא תופעה נורמלית, אך יש אנשים הבולעים כמות גדולה של אוויר. רוב האוויר נפלט בשלב מאוחר יותר בגיהוק.
במערכת העיכול מיוצרים גם כמה גזים אחרים המיוצרים בחילוף החומרים החיידקי של המזון במעיים בעיקר לאחר אכילת קטניות וכרוב.
חוסר באנזימים המפרקים סוכרים מסויימים, נוטים לייצר כמויות גדולות של גז בעת אכילת מזונות המכילים סוכרים אלו. במקרים רבים הנפילות מלווה בכאב בטן ובהתנפחות של הבטן.
ההמלצות הן להימנע מסוגי מזון העלולים לגרום לנפיחות.
שתיה של חליטות מנטה, קמומיל.
אכילת זרעוני שומר וקימל קלויים בסיום ארוחה.
ולקיחה של שמנים אתריים כגון:
אגוז מוסקט, מנטה, ג'ינג'ר, כוכבי אניס
בלוטות הרוק הגדולות ממוקמות מאחורי זווית הלסת, מול כל אחת מהאזניים.
שני זוגות נוספים ממוקמים בקרקעית הפה, ובלוטות רוק קטנטנות מפוזרות בכל חלל הפה. חסימה בצינור בבלוטת הרוק מונעת מהרוק לזרום אל הפה וגורמת ליובש. מחלת החזרת, דלקות, בקטריות וזיהומים בבלוטות הרוק עלולות לגרום לנפיחות.
ניתן לטיפול בעזרת שמן אתרי לימון
מיעוט דם היא שם כולל לכמה מחלות שהמשותף לכולן: תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חסר בתאי דם אדומים שיכולים לשאת את ההמוגלובין, מה שגורם לאספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף.
המוגלובין הוא חלבון המצוי בתאי הדם האדומים ותפקידו נשיאת החמצן מהריאות אל תאי הגוף באמצעות מערכת הדם.
אנמיה עלולה לגרום לתשישות, חולשה, חיוורון, במקרים קשים יותר סחרחורות, הזעה, צמא, דופק חלש ומהיר, קוצר נשימה ולעיתים כאבים בחזה.
זהו המצב ההמטולוגי השכיח ביותר והוא מופיע בכל קבוצות הגילאים. קיימות סיבות שונות לאנמיה האחת, שהגוף אינו מייצר מספיק כדוריות דם אדומות והשניה, שהגוף מאבד כדוריות דם אדומות בדימום פנימי או חיצוני.
קיימת סיבה נוספת שהגוף אינו מצליח לספוג את הברזל וגם זו סיבה לאנמיה.
מומלץ לאכול מזונות העשירים בברזל
תמציות-אם מומלצות: תמצית-אם היפריקום, תמצית-אם ריישי
הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה שאחריהם נעשים מאמצי התרוקנות, לרוב באמצעות הקאות מכוונות.
הבולימיה היא הפרעה נפשית הנמצאת תחת קטגוריית הפרעות האכילה. חולי הבולימיה חווים סבל נפשי רב והם בדרך כלל בעלי הערכה עצמית ירודה ביותר. הסכנה הפיזית שמציבה הבולימיה פחותה מזו של האנורקסיה, משום שמשקל הגוף אינו יורד מאוד בתקופה קצרה. עם זאת, למחלה השלכות בריאותיות נרחבות, ביניהן התערערות איזון האשלגן בגוף, השיניים ניזוקות מהמגע התכוף עם חומצות הקיבה, סכנה לקרעים בוושט ועוד.
מעריכים שהסיבות הפיזיולוגיות לבולימיה הן תפקוד לקוי של המוליך העצבי סרוטונין.
שמן אתרי אשכוליות , צמח היפריקום.
הפרעת אכילה מסוכנת, הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות. המונח "אנורקסיה" (אובדן תיאבון) מקורו ביוונית אי-תיאבון. הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. תסמונת הדומה אך לא זהה לאנורקסיה היא הבולימיה.
האנורקסיה מוכרת כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר, כיוון שהיא עלולה להיות קטלנית בכ-5% מן המקרים. האנורקסיה מאופיינת באיבוד משקל קיצוני הואיל והאדם החולה בה מסרב לשמור על משקל גוף מינימלי נורמלי. אדם הלוקה בהפרעה מדכא את הרצון לאכול. אובדן המשקל יכול להוביל למספר תופעות לוואי מסוכנות, ביניהם כחישות, הפסקת הווסת אצל נשים, רגישות לזיהומים ופגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, ונטייה לבריחת סידן.
שמן אתרי אשכוליות מאזן את משק השובע והרעב
מחלה של העצם שבה דחיסות המינרלים בעצם פוחתת בגלל פגיעה במשק הסידן. והעצמות חשופות יותר לשברים.
המחלה מושפעת בעיקר מהורמון המין הנקבי אסטרוגן, יותר נשים, בפרט לאחר גיל המעבר, לוקות במחלה מאשר גברים.
גורמים נוספים למחלה הם: גורמים הורמונליים נוספים, משקל גוף נמוך מאוד אנשים שה-BMI) body mass index) שלהם נמוך 19g/m2, למשל עקב אנורקסיה, עישון טבק (מעשנים עלולים לסבול משברים בעצמות יותר ממי שלא מעשן), חוסר פעילות גופנית : השרירים של אנשים שאינם מבצעים פעילות גופנית באופן קבוע עלולים להיות חלשים ולכן הם עלולים לסבול מהמחלה, שתיית אלכוהול מרובה (למעלה משלוש כוסות ביום בממוצע) עלולה להעלות את הסיכון לחלות באוסטאופרוזיס. אי צריכת סידן מספקת פוגעת במבנה העצמות ומחלישה אותו. כמו כן, מחסור בויטמין D פוגע בספיגת הסידן בגוף, ולכן מי שסובל ממחסור בסידן נמצא בקבוצת הסיכון לחלות ב באוסטאופרוזיס. בנוסף, אי אכילת פירות וירקות פוגעת אף היא בעצמות משום שפירות וירקות מכילים מינרלים חשובים לבריאות העצם כגון: מגנזיום, ויטמין K ואשלגן.
אכילת ירקות ירוקים, וצריכת צמח השבטבט.
ישנם מקומות בעולם שמומלץ לקחת גם את צמח הקומפרי.
העיניים חשופות לסביבה, למזהמים ולגורמי אלרגיה. דלקת בעיניים יכולה לבוא לידי ביטוי במקומות שונים בעין, הסיבות לדלקות בעין הן רבות ויכולות להיגרם מכניסה של גוף זר, מחיידק, וירוס או כתוצאה מאלרגיה.
דלקת הלחמית היא הנפצה ביותר והידועה כ"דלקת עיניים" דלקת הלחמית באנגלית: Conjunctivitis , היא דלקת בלחמית העין. הלחמית היא קרום שקוף המצפה את לובן העין ואת החלק הפנימי של העפעפיים. זוהי אחת ממחלות העיניים הנפוצות ביותר. היא יכולה להיגרם על ידי נגיף,חיידק, תגובה אלרגית לקרדית אבק הבית, אבקנים, עישון, חומרים נדיפים או כימיקלים שונים.
שעורה- שעורה היא זיהום הנגרם בדרך כלל על ידי חיידק סטפילוקוקוס, באחת הבלוטות או בכמה בלוטות בקצה העפעף או מתחתיו. בעקבות הזיהום נוצרת מורסה הנוטה להתפוצץ, ולהפריש כמויות קטנות של מוגלה. שעורות נוצרות לעתים יחד עם דלקת עפעפיים או כתוצאה ממנה. השעורה מתחילה לרוב באודם בקצה העפעף, ברגישות ובכאבים. לאחר מכן נוצר אזור בולט, עגול ורגיש. העין דומעת ונעשית רגישה לאור חזק.
דלקת אביבית של הקרנית והלחמית- היא זיהום חוזר של הלחמית, לרוב יכולה להופיע בשתי העיניים. דלקת זו נגרמת בדרך כלל על ידי אלרגיה ולכן היא נוטה לחזור ולהופיע בכל קיץ ובכל אביב. התסמינים הם גרד, עיניים דומעות ואדומות, רגישות לשמש והפרשה סמיכה ודביקה.
דלקת שטחית של הקרנית- מצב של מות התאים החיצוניים שעל פני הקרנית. הסיבה לכך היא זיהום נגיפי או חיידקי, עיניים יבשות, חשיפה לאור על סגול, גירוי כתוצאה משימוש ממושך בעדשות מגע, גירוי על רקע אלרגי או טיפול עיניים. בדרך כלל העיניים כואבות, דומעות, רגישות לאור, אדומות והראייה מטושטשת מעט.
ניתן לבצע שטיפה עם חליטת תה קמומיל, תה ירוק וניתן להשתמש עם carrot I (איירוט )
הֶלִיקוֹבַּקְטֶר פִּילוֹרִי שם מדעי (Helicobacter pylori) הוא חיידק גראם שלילי שיוצר בגוף החי מושבות ברובד העמוק של רירית הקיבה והתריסריון ומחליש את עמידות הקיבה לסביבתה החומצית.
מושבות ההליקובקטר הפילורי הן הגורם העיקרי להתפתחות דלקות וכיבים בתריסריון ובקיבה. מסוגלותו להתפתח ברירית הקיבה, למרות החומציות הגבוהה שלה, נעוצה ביכולתו לייצר את האנזים אוריאז אשר הופך שתנן, המצוי בשפע בנוזלי הקיבה, לביקרבונט מלח הכולל את האניון (–HCO3) ולאמוניה והללו יוצרים עננה בסיסית שבתוכה יכול החיידק לחיות, בלי להיות מושפע מחומציות הקיבה.
קיימים למעלה מ־17 גזעים של הליקובקטר פילורי הנבדלים ביניהם בהפרשת הרעלנים. ארגון הבריאות העולמי קבע שהליקובקטר פילורי נחשב כיום כחיידק השכיח ביותר בעולם בגרימת זיהומים באדם.
החיידק הליקובטור פילורי נצמד אל רירית הקיבה שהינם תאי האפיתל ויוצר סביבו תגובה דלקתית, בשל התגובה הדלקתית התאים מסביב מתים וגורמים לפצע ברירית הקיבה.
צמחים ושמנים אתריים: קפסיקום (צ'ילי אדום) / אורגנו / תימוס אדום/ גי'נגר
אבעבועות רוח (Varicella, Chickenpox) היא מחלה נגיפית וירלית שכיחה ומידבקת הנפוצה בעיקר בגיל הילדות ונחשבת על כן כאחת ממחלות הילדות. גורם המחלה הוא נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס הנקרא וריצלה זוסטר וירוס
(Varicella Zoster Virus = VZV). תקופת הדגירה מההידבקות ועד להופעת הפריחה האופיינית היא 21-7 יום. כיומיים טרם הופעת הפריחה החולה עלול כבר להדביק דרך הפרשות הגוף. הפריחה מתבטאת בנגעים העוברים חמישה שלבים: הפריחה מתחילה כנגעים אדומים, בהמשך נגעים אלה מתמלאים נוזל שקוף ונראים כשלפוחיות, אחר כך הנוזל הופך מוגלתי וזה השלב המדבק ביותר שכן השלפוחיות מכילות כמות גדולה של נגיפים. בסופו של התהליך השלפוחיות מתכסות בגלד ומתייבשות עד להיעלמותן . בשלב זה הנגעים כבר אינם מדבקים. החום בדרך כלל לא גבוה.
ניתן להשתמש בסבון מתוק + ליקו פאודר
אבנים בכיס מרה הן גושים מוצקים הנוצרים בכיס המרה. מרבית האבנים הן אבני כולסטרול (כ-80%) והיתר אבני פיגמנט (קלציום בילירובינט), שחורות או חומות.
שמן זית ולימון ידועים כמפרקי אבני מרה.
משפחה: Myristicaceae
תאור כללי: עץ ירוק עד, מתנשא עד לגובה של 20 מטרים. השמן מיוצר מהאגוז.
איזור גדילה: אינדונזיה, סרילנקה, איי הודו המערבית.
רפואה עממית: אגוז מוסקט ו- mace היו בשימוש נרחב כתבלין. במהלך השנים השימוש
באגוז מוסקט היה למערכת העיכול ולכליות, לנשים הרות לחזק את טונוס שרירי הרחם.
השימוש גם לסבונים והכנת נרות.
הפקת השמן: זיקוק בקיטור
נראות השמן: צבע שקוף צהבהב.
פעילות: משכך כאבים, נוגד הקאה, אנטי-אוקסידנט, אנטי-ראומטי, אנטיספטי, נוגד עוית, אפרודיזיאק, קארמינטיבי (סופח גזים ממערכת העיכול), מזרז עיכול, קוטל (זחלים), מעכב
פרוסטגלנדין, ממריץ, מחזק טוניק.
בטיחות: בד"כ לא נחשב לרעיל, ולא מגרה. אולם במינון גבוה יכול לגרום להזיות. לשימוש
במינון נמוך בהריון.
ייעוד השמן: ארטריטיס, גאוט, כאבי שרירים, זרימת דם, במערכת העיכול: לגזים, לשיפור העיכול, בחילה, ולעיכול עצל. במערכת החיסון: חיידקים, במערכת העצבית: לקרירות
מינית, אימפוטנציה, נאורלגיה (כאב חד בעצבים), עייפות עצבית.
השימוש: באגוז כתוש: כתבלין.
שמן אתרי: לקיחה פנימית (אוראלית), מריחה חיצונית.
אבנים בכליות תופעה המתאפיינת בהימצאות אבן אחת או יותר בכליות ובדרכי השתן.
האבנים נוצרות כשהשתן הופך להיות סמיך מדי עקב הימצאות מלחים שונים בריכוז גבוה בתוכו.
תופעה זו גוררת אחריה התגבשות של גבישים העשויים ממינרלים המומסים בשתן הנמצאים בתוך הכליות או בדרכי השתן.
צמחים הידועים כפועלים על אבנים בכליות:
גישרי (קליפות פולי קפה) תמצית אם גישרי
דלקת אוזניים
האוזן מחולקת לשלושה חללים: אוזן חיצונית – שכוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע.
אוזן תיכונה – החלל שמאחורי קרום התוף. בתוך חלל האוזן התיכונה נמצאות עצמות השמע.
אוזן פנימית – שבה ישנם חיישנים המתרגמים גלי קול למסרים עצביים ונמצאים בתוך איבר המכונה שבלול ותעלות המשתתפות במערכת שיווי המשקל. האוזן גם מצוידת בצינור ניקוז (המכונה חצוצרה) שמנקז נוזלים ומשווה לחצים בין חלל האוזן התיכונה ללוע. מהם סוגי דלקת האוזניים? דלקת אוזניים יכולה להיות חריפה או כרונית. דלקת אוזניים חריפה נמשכת כמה ימים עד שבועיים. דלקת אוזניים כרונית נמשכת יותר משבועיים.
הדלקת מתרחשת בחלל האוזן התיכונה. יש הבדל בין דלקת של תעלת השמע לבין דלקת אוזניים תיכונה. זו הראשונה נקראת גם דלקת אוזניים חיצונית. בדרך כלל היא לא מלווה בחום, יש כאבים באוזן, ולעיתים יש גם הפרשות.
ניתן להשתמש בשמנים כגון, לבנדר, רוזמרין, וסלביה (מרווה רפואית) או תערובת הסינרג'י המכילה שמנים אתרים כמו: תימוס אדום, אורן ואקליפטוס
